<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ד'</h1>
<h2>דף ד.</h2>
כל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנו קרבן אסור והם שור כשב ועז ותניא בת"כ כי כל אוכל חלב ונכרתה יכול אפי' חלב הדפנות וכל שומן הבהמה ת"ל חלב המכסה את הקרב חלב אשר על הכסלים ועל הכליות אותו דבר שקרוי חלב גבי הקרבה אותו אסור גבי חולין לאכול וחלב האליה מותר דלא איקרי חלב סתם אלא חלב האליה וזה יתבאר למטה וכ"ש שמנונית שבתוך יותרת הכבד שמותר, ותניא בפ' אלו טרפות [מ"ט ע"ב] את החלב להביא חלב שעל הדקין דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומ' להביא חלב שע"ג הקיבה.
אליה הואיל ואין דינה שוה לענין קרבן בשור וכשב ועז דבשל כבש קריבה ושל שור ועז אינה קריבה לפיכך הואיל ואינה שוה בהם מותרת אע"פ דכתי' [ויקרא ג'] חלב האליה תמימה ועוד דחלב האליה נק' אבל לא חלב סתם כמו שנתבאר למעלה.
<h2>דף כ:</h2>
י"א דם דגים וחגבים ודם ביצים שאין בהם חשש ריקום מותרין ד"ת ואסורין מדרבנן ודם דגים שלא כנסו מותר לכתחילה ואפי' כנסו אם יש בו קשקשים הרי זה מוכיח שדם דגים הוא ומותר.
<h2>דף כא:</h2>
דם אדם אסור מפני מראית העין לפיכך הנושך בשיניו ככר ויצא דם ונשאר בככר גורדו ואוכל הככר ואינו חושש ושל בין השינים אינו צריך לקנח אלא אוכל והולך ואינו נמנע.
<h2>דף כב.</h2>
הלב בתוכו יש בו דם כנוס ולפי' לכתחי' צריך לקורעו ולהוציא דמו ואחר מולחו ומותר אפי' לקדירה לא קרעו ובשלו בקדרה ואפי' בשלו עם בשר קורעו לאחר בישול ומוציא דמו ומותר לאוכלו וכן דעת רוב חכמים אלא שראוי לחוש לדעת האומ' שאפי' בשלו לבדו כל שאין ששים במים שמבשלו בהם אסור ואפי' לדעת הראשון אם בשלו עם בשר ואין שם ששים מהלב אסור הכל ואפי' הלב דאע"ג דלב שוע ואינו בולע דם בולע הוא מציר הבשר הנאסר לדעת האומר שאין אומרים חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב כיון שהלב אינו בולע דם אינו נאסר אבל שאר הבשר והתבשיל אסור אא"כ יש שם ס' מן הלב ומשערין בלב בלא דם היוצא ממנו דלא ידעי' מאי דנפיק מיניה, היה דבק הלב בעוף י"א שמשערין בכל העוף הסכימו האחרוני' כדברי האומר א"צ לשער אלא בלב לבדו, צלאו או מלחו בלא קריעה קורעו אחר כן ומוציא את דמו ומותר.
